החוקים המרכזיים הקיימים בנושא השמירה על איכות הסביבה הובאו לפי סדר חקיקתם כדי להציג את התפתחות המודעות הסביבתית בישראל.
פקודת החוק הפלילי (1936) - מפגע לרבים
על-פי פקודה זו, אדם הגורם נזק, סכנה או טרדה לרבים, או אי-נוחות לציבור יואשם בעוון. עוון זה יכונה "מפגע לרבים".
כל המקים רעש גדול או מעורר ריחות רעים או מזיקים, צפוי להיענש כשם שנענשים על מפגע לרבים.
חוק המים (התשי"ט- 1959) - שמירה על מים
על-פי חוק זה, מקורות המים נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ.
כל אדם זכאי לקבל מים, אבל חייב הוא לנהוג במים ביעילות ובחיסכון; להחזיק את מתקני המים שברשותו במצב תקין ולהימנע מדלדולו של מקור מים.
החוק מגדיר:
"זיהום מים" - שינוי בתכונותיהם של מים מבחינה פיסיקלית, כימית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת, או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים.
"גורם זיהום" - מפעל תעשייתי או חקלאי. בניין, מתקן, מכונה או כלי תחבורה אשר מיקומם, הקמתם, הפעלתם, החזקתם או השימוש בהם גורמים או עלולים לגרום לזיהום מים.
החוק מסדיר את השימוש במים, מניעת זיהומם, קובע כללים לשימוש בהם, אזורי קיצוב, מפעלי מים ותכנון מפעלי מים.
חוק למניעת מפגעים (התשכ"א- 1961) - איסור רעש, ריח וזיהום אוויר.
חוק זה נודע בשם "חוק כנוניץ .
על-פי חוק זה:
לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים;
לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר.
לא יגרום אדם לזיהום חזק או בלתי סביר של האוויר.
החוק מגדיר: "זיהום אוויר" – זיהום על-ידי עשן, גזים, אדים, אבק וכיו"ב.
חוק כנוביץ' מתייחס רק למניעת מטרדים ואין בו הוראות תכנוניות או חיוב הרשויות בקיום תוכנית ניטור מתמדת למזהמי אוויר.
מכוח חוק כנוביץ' הותקנו תקנות מפורטות (ראה להלן: ^תקנות למניעת מפגעים בעניין: זיהום אוויר מכלי רכב, מניעת רעש, איכות האוויר, פליטת חומר חלקיקי לאוויר, מדידת רעש^).
תקנות למניעת מפגעים (התשכ"ג- 1963) - זיהום אוויר מכלי רכב
על-פי תקנות אלה: "זיהום אוויר בלתי סביר מכלי רכב" הוא פליטת עשן, גזים, אבק וחלקיקים אחרים מפחיתי ראות הנראים לעין
מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה ממונה להורות לבעל רכב על הצעדים שעליו לנקום למניעת זיהום אוויר מרכבו.
חוק התכנון והבנייה (התשכ"ה- 1965) - טיפול באשפה
חוק זה הסמיך את הוועדה המקומית לקבוע בתוכנית מתאר הוראות הכוללות דרכים לאצירת אשפה, סילוקה,
מקומות למזבלות ולהרחקת אשפה ופסולת לניצולם.
תקנות למניעת מפגעים (התשכ"ו- 1966) - מניעת רעש
על-פי תקנות אלה:
לא יפעיל אדם, בדרך עירונית, צופר או אמצעי אזהרה כיוצא בזה מרכב, אלא אם הדבר היה דרוש לשם אזהרה למניעת סכנה.
לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה, רשם-קול, רם-קול וכו' בין השעות 14:30 לבין 16:00 ובין השעות 23:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
לא יבצע אדם עבודות תיקונים או שיפוץ בין השעות 22:00 לבין 6:00 בבניין המשמש למגורים.
לא יפעיל אדם מכונות המונעות בכוח מכני לצורך חפירה, בנייה וכד' בין השעות 19:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
לא יטלטל אדם פחי אשפה, מיכלים, חביות וכו' בין השעות 22:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
תקנות למניעת מפגעים (התשל"ב- 1971) - איכות האוויר
על-פי תקנות אלה: "זיהום בלתי סביר של האוויר" הוא פליטת חומר שיש בה כדי לגרום לריכוזו באוויר או לדרגת השחרה במידה הגבוהה מהתקן.
אין לראות בתקנות אלה אישור לגרימת ריכוז חומרים או דרגות השחרה עד לתקנים, ואין בהן כדי לשלול את אחריותו של מי שגורם זיהום אוויר שהוא בלתי סביר אף אם אינו עולה כדי התקן.
תקנות למניעת מפגעים (התשל"ז- 1977) – מדידת רעש).
התקנות קובעות מהו רעש בלתי סביר ומהו הסף העליון של רעש מותר על פי סוג שימוש הקרקע: מגורים,
תעשייה וכד'.
בתקנות נקבע כי אם רעש נמשך יותר מ- 9 שעות בחלק היממה המוגדר כ"יום", יהיה גבולו העליון המותר 50 דציבלים בתוך דירה הנמצאת באזור מגורים. רמת הרעש המותרת בלילה היא 40 דציבלים
התקנות מפרטות את שיטת המדידה, מכשיר הרעש ודרך החישוב של מפלס הרעש.
חוק שמירת הניקיון (התשמ"ד- 1984) - השלכת פסולת.
על-פי חוק זה:
לא ישליך אדם פסולת, פסולת בניין או גרוטאות רכב ברשות הרבים. או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים.
אם הושלכה פסולת מתוך רכב, רואים את בעל הרכב, או את מי שנהג בו אותה עת, כאילו הוא השליכה. אם הושלכה גרוטאת רכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא השליכה.
באוטובוס, ברכב ציבורי וברכב מסחרי, יקבע בעל הרכב או נהגו, בצורה גלויה לעין, שלטים המורים על איסור השלכת פסולת מהרכב.
הרשות המקומית תקבע אתרים לסילוק פסולת בניין, גרוטאות רכב וגרוטאות אחרות.
הרשות המקומית רשאית לסלק גרוטאות רכב שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד.
