מאגר חברות ואנשי מקצוע מובילים בעולם הבנייה

זכיתי כאדריכל לקחת חלק בפיתוחה של שיטת בניה חדשנית לגגות קלים. ועקב כך, גם להכיר מקרוב את הנושא בענף הבניה האירופאי, ואת הגרמני בפרט. גיליתי כי חלה שם התקדמות רבה מאז "נפרדו דרכנו" בסוף שנות ה 30. כלומר, מעט ההכשרה שקיבלנו בתחום הזה עוד כסטודנטים בטכניון בסוף שנות ה 80 שיקפה פחות או יותר את רמת הידע שהיה בתחום הזה בארץ בתקופת המנדט וכמעט ולא עודכן מאז.

בשוק הבניה המקומי בפרט בצמודי קרקע - חלקם של גגות רעפים אינו קטן. מדובר בסביבות 15,000 גגות רעפים שנבנים כאן מדי שנה. לגגות המשופעים יתרונות טכניים ואקלימים משמעותיים מאוד לתנאי הארץ, בתנאי שמתכננים אותם נכון.

מתכננים רבים כלל לא מודעים לאפשרויות שפתוחות כיום בתכנון גגות קלים, ולהתקדמות העצומה שחלה בתחום הזה.

כשמגיעים לגג : רוב האדריכלים נמצאים למעשה מחוץ למשחק, ומשאירים לגגן להוביל, לתכנן ולהחליט לבד ההחלטות רבות משקל. יש לדעת ולזכור כי זו שיטת הקירוי המועדפת לבתי מגורים בכל הארצות המפותחות בעולם, אשר לחלקן תנאי אקלים דומים מאוד לשלנו, ולגג יותר מכל מרכיב אחר בבניין ישנה השפעה מכרעת על תפקוד המבנה ואיכות החיים בו לאורך שנים, לכן, כדאי מאוד להתעדכן בנושא.

גג רעפים יותר זול , יותר פרקטי לאורך שנים ואם פותרים אותו נכון, מקבלים מוצר טוב ואיכותי מאוד.

כתושבי המזרח התיכון עולה מיד שאלת הרלוונטיות של גג רעפים קל מול האלטרנטיבה הנפוצה כל כך באזורנו של גג בטון שטוח. לגג, נועדו שני תפקידים פונקציונאליים: איטום הבית כנגד חדירת מי גשם (בחורף). ובידוד הבית בפני חום וקור. ובאזורנו, דגש על החום בקיץ.

כידוע, חומרי האיטום המודרניים מבוססים כולם על פולימרים הרגישים מאוד לקרינת שמש (UV). בגג הרעפים נמצאים הפולימרים "למטה" והאבן (הרעף) למעלה. בגג בטון שטוח המצב הפוך, האבן (הבטון) נמצאת למטה ואילו הפולימר שאמור לאטום את הגג - למעלה חשוף לשמש. כמה זמן מחזיק מעמד חומר איטום פולימרי תחת קרינת השמש הישראלית? עד חמש שנים עפ"י מכון התקנים. מה קורה אחרי זה: החומר מתייבש, מתפורר ודרוש לטפל בו ,לחדש ולאטום אותו שוב.

בקרית טבעון נבנה בשנת 2000 פרויקט של 80 יחידות דיור מדורגות. לשליש מהמבנים נבנו גגות קלים (רעפים, יריעה, לבידה, בידוד, גבס) לשני שליש גגות בטון אטומים ביריעות ביטומניות. הביצוע היה של אותו קבלן (ידוע ומכובד) באותו סטנדרד ואותם מתכנים בכל הפרויקט. עד 2003, מעל 80% מהגגות השטוחים נפגעו מנזילות וחדירות מים. לא דווח על אף מקרה של דליפה או חדירת מים בגגות הקלים באותו פרויקט.

עלותה של מערכת גג קל הבנויה עפ"י התקן ובסטנדרטים מערביים אצל גגן מקומי אינה יקרה בהכרח מאלטרנטיבות האחרות הקיימות בשוק. היא דורשת הנחיה ברורה של המתכנן בפרטי הבניה האדריכליים ובמפרטים הטכניים. אם מקפידים על מספר כללים בתכנון : ניתן לעלות באופן דרמתי את האיכות והתפקוד של הגג. הבעיה היא לא בביצוע אלא בעיקר בתכנון.

יצרנים באירופה מעניקים אחריות של 50 שנה כנגד חדירת מים לגג קל אשר קיבל אישור המפקח כי בוצע עפ"י ההוראות, החומרים ומפרטי היצרן. במקרה של כשל, מוחזרים למזמין מחיר החומרים וגם עלות העבודה. במילים אחרות, גג קל אשר מתוכנן ומבוצע כמו שצריך לא ידלוף כל עוד הבית עומד. זה לא המצב שאנו מכירים כאן מניסיוננו עם גגות בטון שטוחים, אנחנו משלימים עם חדירת מים בגגות שטוחים כחלק מעובדות החיים גם אם ידוע כי הם תוכננו ובוצעו כהלכה.

בידוד תרמי

אחד ה"חידושים" שמגיעים מהעולם המערבי בנושא הזה הוא ה"קונטרה-לטה" שהנה בעצם מריש הניצב לכיוון מרישי הרעפים KonterLattung. הקונטרה-לטה היא סטנדרט בניה מחייב במספר ארצות מערביות. תפקידה ליצור מרווח אוויר חופשי של כ 5 ס"מ בין לוחות הרעפים הלוהטים בקיץ לבין יריעת האיטום של הגג. המרווח גורם לכך שהאוויר החם זורם במינימום הפרעה החוצה דרך רכס הגג ומתחלף מעצמו באוויר קר יותר אשר נכנס במקומו בתחתית הגג. מניחים אותן מעל יריעות האיטום ובדיוק מעל לקורות הגג. כך שלמעשה מחברים אותן אל קורות הגג ומחזקים בכך את מבנה הגג, אך הן נועדו לצורך אקלימי. השיטה יוצרת מנגנון תרמי פסיבי ללא חלקים נעים אשר מפחית את חום הגג ביום חם ב7- 5 מעלות ללא קשר לחומרי הבידוד התרמיים שמתחתם.

השיטה דורשת פינוי אוויר באמצעות "רכס מאוורר", אחרת יצטבר כל החום ברכס הגג, ולא תיווצר זרימה רציפה של אוויר חם החוצה. את רעפי הרכס או כפי שמכנים אותם "הרוכבים", אסור להדביק בטיט, כמקובל אצלנו, אלא מקבעים בעזרת קליפס המתחבר לאלמנט המאפשר לאוויר החם לזרום החוצה דרך האלמנט שמיועד לכך. רעפי אוורור לא מתאימים למטרה הזו למרות שהרעיון כאן דומה.

משווקים כאן בארץ שני סוגי "אלמנט-אוורור" רכס כאלה: אחד מסוג קשיח, והפשוט יותר הוא מעין יריעה נושמת. אין כל בעיה לקבל אותם מהגגן. הגרמנים התפלאו מאוד לראות שבארץ חמה כמו שלנו מדביקים את הרוכבים עם טיט וחוסמים את יציאת האוויר החם מהרכס, דבר שאצלם אסור ממש לבצע. אם נחשוב על זה ששיטת הבניה הזו נועדה בעצם רק כדי להוריד את החום בקיץ, תמוהה שכאן אצלנו, היכן שקיים "קיץ אמיתי" הנושא הזה לא מוכר כמעט ע"י אדריכלים.

לגבי בידוד תרמי: ככלל, כדאי לקחת בחשבון שדרישות התקן הישראלי לבידוד 1045 נמוכות משמעותית ביחס לתקנים המערביים המקבילים לאזורי אקלים זהים. כלומר, אם ננסה לבנות בית בסטנדרט הבניה הישראלי עם גג בטון שטוח בפלורידה או באריזונה הוא לא יעבור שם כי הוא לא יענה על דרישות הסף של התקנים שם. במכון התקנים מודעים לעניין הזה, ישנה מגמה איטית של העלאת רף הדרישות, אך יעברו שנים עד שנתקרב לסטנדרטים המערביים בדרישות התקן .

לכן, כמתכננים רצוי כ"כלל אצבע" לדרוש 4" צמר זכוכית ואף לעלות עד 6" באזורים אקלים קיצוניים במונחים מקומיים. פוליסטירן הוא בהחלט חומר בידוד שווה ערך בעובי לצמר זכוכית בתנאי שדואגים להצמדה מלאה של הלוחות אל מרווחי הקורות. יריעות אסטרו פוייל למיניהן אינן תחליף לחומרי הבידוד התרמי גם אם מנסים לשווק אותן ככאלו. חשוב להדגיש כי בעבר היה נהוג להתייחס אל חלל הגג כולו כשטח חיץ של אוויר מבודד מעל לתקרת הרביץ הזכורה לטוב. האוויר של חלל הגג היה זורם ומתחלף דרך שני הפתחים בגמלונים ודרך רעפי האוורור. כיום מעטים מוותרים על החלל הנוסף הזה ומצרפים אותו אל שטח המגורים. לכן, נועד כיום לאותו מרווח אוויר צר של 5 ס"מ מתחת ללאטות את אותו התפקיד שמילא בעבר חלל הגג כולו.

איטום וניקוז מי גשם

איטום הגג נעשה בעזרת יריעת האיטום אשר נמצאת מתחת למישור הרעפים. אין לצפות מהרעפים כי יאטמו לבדם את הגג. הם לא מיעדים לכך. טיפות בודדות של מים מצטברות מתחת לרעפים כתוצאה מעיבוי (קונדנסציה) או מזרימה קפילארית בגשם גולשות למטה על גבי יריעת האיטום. כך מתוכנן לעבוד גג נכון.את יריעת האיטום יש לפרוס על גבי ה"לבידה" ולא ישירות על קורות הגג. הלבידה תהיה מלוחות OSB בעובי של 14-17 מ"מ המבטיחים כי היריעה לא תקרע בזמן הנחת הרעפים. השילוב של שלושת האלמנטים הללו : לבידה, יריעת איטום וקונטרה-לאטה : מקנה בטחון כמעט מוחלט בפני חדירת מים ורטיבות אל תוך הבית. זה הסטנדרט המקובל ברוב המדינות המערביות. אם מוותרים על אחת מהשלוש משיקולי תקציב תהיה זו הלבידה, אך זה מאוד לא מומלץ. במקרה כזה יש להשתמש ביריעה רב שכבתית מחוזקת העמידה לקרע ויש להניח אותה במצב מתוח ולא באופן רפוי כמקובל אצלנו.

ניקוז המים: עפ"י התקן ישנה חובה לנקז גגות מעל 40 מ"ר אל מרזב, אך המרזב עצמו יוצר שלוש בעיות:

1. אסתטית- המרזב והמזחלת לא משתלבים יפה עם שולי הגג בעיקר לא עם סגנון הבניה המקומי בארץ. יש כאלה שפשוט בונים את המזחלת מבטון ואבן, אך אז מוסתר לגמרי מישור הרעפים של הגג. הדברים כבר מגיעים לידי כך שבהרבה מקרים ניתן לראות כי כל עיצוב הבית והגג מתחיל להיות מושפע מהתקנה הזו בדומה לנושא המרפסות המדורגות.
2. תחזוקה ותפקוד- המים אמורים לזרום מהגג המשופע אל המזחלת ומשם אל תוך המרזב דרך פתח הורקה לצמ"ג אשר מוגן בעזרת מכסה רשת. בפועל, די בעלה או שניים שמתיישבים במזחלת כדי לסתום בהדרגה את כל מערכת הניקוז. אפשר כמובן לעלות לגג ולהוציא משם את העלים שהצטברו שם, אך תמיד יגיעו אחרים במקומם וחוזר חלילה. זו בעיה מוכרת, אך רוב הפתרונות בכיוון הזה יוצרים בעצמם בעיות חמורות יותר מאלו שהם באים לפתור.
3. תוחלת החיים של המזחלת- רקב, סתימות, משקעים אורגנים, חלודה, חשיפה לשמש אשר פוגעת באיטום של התעלות ממש כמו בגגות בטון חשופים.

גישה חדשנית לנושא היא לא לתת למים להגיע ישירות למרזב, אלא להזרים אותם אל התעלה דרך פילטר אשר נמצא על הגג בחוץ בתוך רעפי ניקוז המכסים את כל פתח התעלה . באופן הזה העלים לא יכולים להתאסף או להצטבר במרזב. מה שנקרא "תעלה סמויה".

מימין: העלווה שמצטברת בתעלה פתוחה יוצרת משקע אורגאני הגורם לרקב, וסתימות.

משמאל : המים זורמים אל התעלה הסמויה דרך פילטר הנמצא ברעף המנקז.

העלים אינם יכולים להגיע אל התעלה או להצטבר על רשת הסינון בחוץ מאחר שהרעף נטוי בשיפוע הגג ואין להם על מה "להתיישב". לכן גם אין צורך לעלות ולנקות תעלה סמויה מעלים ולכלוך.

היתרון הגדול של התעלה הסמויה הוא שהיא "סמויה" בעצם לא רואים את מערכת הניקוז מבחוץ. יש כאן מעין דז'ה-וו שמזכיר את האופן שבו "נבלעו" הצנרות הסניטאריות הגלויות שהיו בעבר מותקנים על הקירות מבחוץ וכיום זו צנרת פלסטיק סמויה. העלות של מערכת תעלה סמויה קשורה לאופי תכנון הארגז ושולי הגג. רעפי הניקוז עצמם הם תוספת של כ 40 ₪ למטר אורך תעלה, בארגז רוח כפרי תוספת העלות של תעלה סמויה יורדת ל 20 ₪ למטר מאחר והיא מבטלת אלמנטים אחרים שלא מבצעים. רעפי ניקוז לתעלה סמויה מיוצרים ומשווקים ע"י חברת "אקרשטיין".

על פי בדיקת מכון התקנים התעלה הסמויה תנקז אליה בין 99%-95% מכמות הגשם בעוצמות ממטרים של 70 עד 150 מ"מ בשעה. תעלה סמויה הנה אחת משיטות הניקוז התקניות לניקוז גגות קלים עפ"י התקן המעודכן לגגות קלים ת"י 1556. הסתרת השמש בתוך תעלה סמויה מגינה על חומרי האיטום מפגיעת קרינת UV, אך היתרון הגדול בתעלה סמויה מבחינת האדריכל הוא החופש שהיא מקנה לתכנן את שולי הגג ללא כל הפרעה או התייחסות לתעלות שנמצאות בשולי הגג . מרגע שמערכת הניקוז הופכת פנימית ומוסתרת (סמויה) אין בה יותר אילוצים אשר משפיעים על צורת הגג ועל חזות הבית.

אחריות מקצועית

הבחירה של לקוחות ויזמים בגגות רעפים בארץ נובעת לרוב מהאטרקטיביות האדריכלית של הגג, אך דווקא בצד הטכני שימושי יהיו לבחירה כזו יתרונות ברורים לעומת החלופות. כמובן, אם מתכננים אותו נכון. רוב התביעות כנגד מתכננים בשנים האחרונות נוגעות לנושא חדירת מים למבנים.

מי שמחפש ראש שקט כנגד חדירת מים דרך הגג, תחזוקה אפסית ובידוד תרמי בסטנדרטים מערביים צריך לקחת בחשבון אופציה של גג קל מהסיבות הללו.